הכוח החלוץ של סיינטולוגיה עוזר לצעיר מהאיטי לקבל רגל תותבת בניו-הייבן.

איש רפואה ויעץ רוחני מתנדב של סיינטולוגיה, אייל לינדמן, התחיל לעבוד בהאיטי זמן קצר לאחר רעידת האדמה ב-12 בינואר, וכיום הוא שומר את הבטחתו לתושב האיטי שרגלו נכרתה כדי להציל את חייו.  

ראלף ואייל באוהל בית-החולים של אוניברסיטת מיאמי בפורט-או-פרינס
ראלף-מארי גדעון, בן 22, השתתף בשיעורים בבית-הספר להנדסה בפורט-או-פרינס ב-12 בינואר כשבית-הספר התמוטט ברעידת האדמה, וקבר אותו חי. אביו, רפאל גדעון, רץ לבית-הספר ובהיסטריה טיפס על תלי ההריסות, קורא בשם של בנו שוב ושוב עד שהוא שמע את ראלף-מארי זועק מבין ההריסות. במשך שעות, רפאל השתמש בידיו כדי לנסות לחפור ולהוציא את ראלף החוצה. מאחר ולא היה מסוגל להזיז את השברים הכבדים, הוא רץ לבקש עזרה מחברים ויחד הם חפרו דרך הבטון, המתכת והאבק. רק לאחר יום וחצי הם הצליחו לבסוף להגיע לראלף.

כשהוא פצוע קשה והרגל השמאלית שלו מרוסקת, הם לקחו אותו לבית החולים הכללי בפורט-או-פרינס, שם הוא פגש את אייל לינדמן.

לינדמן, בעל רשיון של אח מעשי, טכנאי חירום רפואי ויעץ רוחני מתנדב של סיינטולוגיה שהוכשר בהצלה מאסון, הגיע להאיטי מספר ימים לאחר רעידת האדמה, בטיסה בחסות ארגון הסיינטולוגיה. זה היה אחד המטוסים הראשונים שהורשו להיכנס למדינה, והוא הביא יותר מ-100 רופאים האיטיים, אחיות וטכנאי חירום רפואיים וגדודי תמיכה של יועצים רוחניים מתנדבים כדי לסייע להם באספקת טיפול רפואי. בגלל הכשרתו, לינדמן הוצב להוביל את הארגון של יחידת הטיפול הנמרץ שבבית החולים.

כשהוא ניצב מול המצבים הקשים ביותר שבהם הוא אי פעם נתקל, לינדמן שלקח חלק במבצעי ההצלה ב"גראונד זירו" ב-11/9, בהוריקן קתרינה ובאסונות אחרים מהמקרים הגרועים ביותר, הקים צוות של אנשי רפואה ויועצים רוחניים מתנדבים והתחיל לנקות ביסודיות את המחלקות, לארגן קווי אספקה ולקבוע סדרי עדיפויות לטיפול במטופלים עבור הרופאים העמוסים בעבודה. בזמן שהרופאים נאבקו כדי להציל חיים בחדרי ניתוח פרמיטיביים, לינדמן והצוות שלו הגיעו למטופלים השוכבים על מזרנים חשופים, מלוכלכים עם הפרשות ודם, חלקם שוכבים שם במשך ימים ללא מזון או מים.

לינדמן הבחין בראלף-מארי גדעון ואביו רפאל, שלא עזב את מיטת בנו אבל יכל לעשות מעט כדי להקל על הכאבים העזים שבנו סובל מרגלו הפצועה והמדממת. לינדמן ידע שאפילו המנות המאסיביות של אנטיביוטיקה שראלף מקבל לא יצילו את רגלו. הכליות שלו קרסו. רק כריתת רגלו תציל את חייו של הבחור הצעיר.

אבל להיות כרות-רגל בהאיטי פירושו לחיות חיים בהם הוא יהיה מנודה חברתית. הוא לא יהיה מסוגל לסיים את לימודי ההנדסה שלו. הוא יהיה תלוי באחרים במשך כל חייו. ראלף-מארי אמר שהוא מעדיף למות.

לינדמן, שהבחין באהבתו הגדולה של האב, אמר לראלף, "אתה צריך לחיות חיים ארוכים בגלל שיבוא יום ובו אביך יזדקק לך כמו שהוא כאן למענך עכשיו". הוא הבטיח לראלף שאם הוא ישרוד את הניתוח, הוא יוודא באופן אישי שהוא יקבל רגל תותבת, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק שהוא יזדקק להם כדי לחיות חיים נורמליים. ראלף עבר את הניתוח – כריתת רגל מאמצע הירך.

כדי לקיים את הבטחתו, לינדמן יצר קשר עם חבר מקבוצת האתלטיקה מבית-הספר התיכון, ד"ר דיוויד גיבסון, מנתח אורוטופדי המלמד באוניברסיטת ייל ועובד בבית החולים של סיינט-רפאל בניו-הייבן. ד"ר גיבסון הסכים לקחת את המקרה לטיפולו. בית החולים של סיינט-רפאל הסכים לכסות את עלויות האישפוז.

אז לינדמן יצר קשר עם "הקהילה הבינלאומית לסחר במטוסי תובלה" שקיבלה עזרה מהבעלים של מטוס פרטי להביא את ראלף לארה"ב. הוא גם השיג ויזה רפואית עבורו. לינדמן וראלף הגיעו לקונטיקט. קבוצת הצלה רפואית אמריקנית סיפקה אמבולנס משדה התעופה טוויד שבניו-הייבן לבית החולים.

אייל לינדמן חי את המוטו של יחידות יועצים רוחניים מתנדבים של סיינטולוגיה: ניתן לעשות משהו בקשר לזה.