השפעה דתית בחברה
מאת ל. רון האברד
(המשך)

אם תשכנע אדם שהוא חיה, שכבודו והערכתו העצמית הם אשליות, שלא קיים "העולם הבא" לשאוף אליו, שלא קיים פוטנציאל עצמי גבוה יותר להשיגו, אתה תמצא מולך עבד. כשתבהיר לאדם שהוא הינו עצמו, being רוחני, שיש לו יכולת בחירה ושיש לו זכות לשאוף לחוכמה רבה יותר, אתה תגרום לו להתחיל להתקדם לעבר נתיב גבוה יותר.

כמובן, התקפות כאלו על דת מנוגדות לשאיפות המסורתיות של האדם להגשמה רוחנית ולדרך חיים אתית.

"כשתבהיר לאדם שהוא הינו עצמו, being רוחני, שיש לו יכולת בחירה ושיש לו זכות לשאוף לחוכמה רבה יותר, אתה תגרום לו להתחיל להתקדם לעבר נתיב גבוה יותר."במשך אלפי שנים בכוכב הלכת הזה האדם החושב הגן על הרוחניות שלו והחשיב את ההארה הרוחנית לשיא החוכמה.

הדת הותקפה גם בטענה שהיא פרימיטיבית. מחקר רב מדי על תרבויות פרימיטיביות עשוי לגרום לאדם להאמין שדת היא פרימיטיבית משום שהיא כל-כך דומיננטית בהן ושתרבויות "מודרניות" יכולות לוותר עליה. לאמיתו של דבר, הדת ככוח מתַרבֵת היא הכרחית יותר מתמיד בשעה שבה הכוחות העצומים נמצאים בידיו של האדם, שייתכן שהוא סובל מחוסר גדול ביכולות חברתיות שמודגשות בדת.

הכוחות המתַרבתים הגדולים של הדתות בעבר, בודהיזם, יהדות, נצרות ואחרות, הדגישו כולם את ההבחנה בין טוב לרע וערכים אתיים נשגבים יותר.

צמצום הנוכחות בכנסיות בארצות-הברית התרחש בד בבד עם עלייה בפורנוגרפיה ובאי-מוסריות כללית, ועלייה בפשע שהביאה עימה עלייה במספר השוטרים מבלי שתחול כתוצאה מכך ירידה באברציה המוסרית.

כאשר לדת אין השפעה בחברה או שמפסיקה להיות לה השפעה, המדינה יורשת את כל הנטל של מוסריות הציבור, הפשיעה וחוסר הסובלנות. ואז היא חייבת להשתמש בענישה ובמשטרה. עם זאת, זה לא דבר מוצלח כי אם המוסריות, השלמות האישית וההערכה העצמית לא טבועות כבר באדם, אי אפשר לכפות אותן בהצלחה מרובה. רק באמצעות מודעות רוחנית והחדרת ערכן הרוחני של הסגולות האלה אפשר לגרום להן להתרחש. חייבת להיות סיבה טובה יותר ומוטיבציה רגשית רבה יותר להיות מוסרי מאשר איום בפעולות משמעת על האדם.

כאשר תרבות הלכה והתרחקה מהעיסוקים הרוחניים עד שהיא עברה למטריאליזם בלבד, חייבים להתחיל בכך שמראים לאנשים שכל אחד מהם הוא נפש, לא בעל חיים עשוי מחומר. מההכרה הזאת בטבעם הדתי, האנשים יכולים להגיע שוב למודעות על אלוהים ולהפוך להיות יותר הם עצמם.